<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חלבו תלמידו של רב הונא</h1>
<h2>דף סד:</h2>
ר' חלבו היה תלמידו של רב הונא והוא דאיעקר נמי מפירקיה בהבא על יבמתו [יבמות ס"ד ע"ב] ונר' כי אף תלמידו של ר' יצחק נפחא הוה, כדאית' בהניזקין [גיטין נ"ט ע"ב] בגמ' אילו דברי' אמרו מפני דרכי שלום שלחו ליה בני גלילא לר' חלבו אחריהן מי קורין לא הוה בידיה אתא לקמי' דר' יצחק נפחא א"ל אחריהן קורין תלמי' חכמי' הממונין פרנס' על הציבור ואחריהן בני תלמי' חכמי' הראויין למנותן פרנס על הציבור וכו', ותו שלחו ליה מהו לקרות בחומשין בבית הכנסת בציבור לא הוה בידיה אתא שייליה לר' יצחק נפחא לא הוה בידיה אתא שאיל בי מדרשא פשטוה מיהא דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו, ולא היא התם חסר במילתיה הכא לא חסר במילתיה ולא איפשיט בגמ' דידן אבל בירושלמ' פ' (אחרון) [שלישי] במגילה [ה"א] הל' אין מוכרין של רבים ליחיד, גר' אין עושין תורה חומשין אבל עושין חומש' תורה, פי' לדבקן יחד, א"ר יוסי הדה אמרה תורה שעשאה (תורה) חומשין בקדושתה היא, ומשמ' הפי' בקדושתה היא ומותר לקרות בה ברבים. ונר' דוקא לאחר שנדבקה ואחר כך הפרידן, דכיון דעוד' בדיבוקה קדושה אף כשעושה אותה חומשין לא פקעה קדושה ראשונ' מינה, ומסיק הת' שמואל בר רב נחמן בש"ר יונתן תורה חסירה אין קורין בה ברבים, והתני בבראשית עד המבול בויקרא עד ביום השמיני, בוידבר עד ויהי בנסוע הארון קורין בו ברבים, כהדה ארסקינה אוקר לאוריתא דציבאר אתון שיילון לר' יונה ולר' יוסי מהו לקרו' בספר ברבים פי' בחומש, אמ' לון אסור, לא דאסור אלא מן גו דנפשין עגומה פי' שאין קורין בתורה אינון זבנון לון חורי. גר' במס' סופרי' פ"ג הל' ג' אין עושין תורה חמשה חומשין מקובעין מפורדין, שאין מורידין מקדוש' חמורה לקדושה קלה אבל עושין חומשין תורה אימתי בזמן שמידתן ושיטתן שוין. וגר' נמי במנחו' [ל"ב ע"ב] א"ר חלבו אנא חזיתיה לרב הונא דכף כדא אארעא ואנח עלה ספר תורה קסבר אסור לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה ופליגא דר' יוחנ' דאמ' רבה בר בר חנה א"ר יוח' מותר לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה ואם לחשך אדם לומ' מעשה בר' אליעז' שהיה יושב על המיטה ונזכר שספר תורה מונח עליה ונשמט וישב על גבי קרק' [ד]ומה כמי שהכישו נחש, התם ספר תורה על גבי קרקע הוה. ותי' הא דר' יוח', דה"ג במס' סופרים פ"ג [הי"ב] אין זורקין ספרים ממקום למקום ואין נוהגין בהן דרך ביזיון לא יתננו על גבי המיטה ולא במרגלות המיטה ולא תחת המיטה ולא ישב אדם על המיטה והספר עליה. מעשה בר' אליעז' שישב לו על גבי המיטה והספר עליה וכשהכיר בו עמד ממנה כאדם שנשכו נחש שנ' ואת שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו לא מן השבתות אתה מתירא אלא ממי שפיקד עליהן ולא מן המקדש אתה מתיירא אלא ממי שפיקד עליו וגר' נמי בפ"ג [ה"ה] ברכות ירושלמ' הל' לירד לטבול, תיבה שהיא מלאה ספרים נותנה מראשות המיטה ואינו נותנה תחת מרגלות המיטה. ר' אבין בש"ר הונא והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחי' ובלבד שלא יהו נוגעין חבלי המיטה בתיבה. הורי ר' יסא במקומיה דר' שמואל בר יצחק כהדא דר' הונא וכו', עד לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה בר' אליעזר שישב על גבי ספסל והיה ספר תורה נתון עליו והרתיע מלפניו כמרתיע מפני הנחש, ואם היה נתון על גבי דבר אחר מותר, עד היכן ר' אחא בש"ר הונא טפח ר' ירמיה בש"ר זעירא אפי' כל שהוא וכל אילו משמ' כרב הונא ושמעתי כי ריב"א הלוי היה נוהג כשיושב במקום שספרים מונחים שם היה נותן גובה טפח תחתיה לפי שלא רצה לישב במקום שנתונין שם.
